פסק-דין בתיק ת"א 12361-11-08

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

1.         התובע, יליד שנת 1965, נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים, בדרכו חזרה מהעבודה, ביום 10.8.06. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת - חברת הביטוח שביטחה את הרכב שבו נהג עת אירעה התאונה, בביטוח חובה.

            הנתבעת הכחישה נסיבות התרחשות התאונה וטענה להעדר חבות. כמו כן חלקה על גובה הנזק הנטען.

2.         בעקבות התאונה הנטענת נגרמו לתובע כוויות באזור החזה, הבטן והידיים.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי התאונה הותירה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 75(1)(4) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין צלקות מכוערות בחזה בבטן ובכפות הידיים.

3.         מטעם התובע העיד התובע, ומטעם הנתבעת לא היו כל עדים.

נסיבות התרחשות התאונה

4.         בכתב התביעה פירט התובע נסיבות התרחשות התאונה אשר אירעה לטענתו ביום 10.8.06 עת היה בדרכו חזרה מהעבודה:

                         "בנסיעה בכביש 6 ליד כפר קרע, הבחין התובע כי תקלה אירעה לרכבו. לכן החנה את רכבו בשולי הכביש. ירד ממנו ופתח את מכסה המנוע לצורך טיפול דרך בהתאם, אולם לאחר שהרים את המכסה, החלק העליון של מצנן המים התפוצץ וכל המים הרותחים נתזו עליו"

לטענת התובע תאונה זו מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

כאמור זוהי למעשה גרסתו העבודתית של התובע אשר הוכחשה ע"י הנתבעת בכתב הגנתה ובדיון הראשון שהתנהל בתיק חזרה הנתבעת וציינה כי קיימת בעיית חבות בתיק. בהמשך בית המשפט העביר הצעה לצורכי פשרה ומשלא הצליחו הצדדים להגיע להסדר פשרה, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית וקביעת התיק להוכחות.

ישיבת ההוכחות התנהלה ביום 2.4.12.

במסגרת ישיבה זו, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע (ת/1). בתצהירו התובע אף לא חזר על הנטען בכתב תביעתו בדבר נסיבות התאונה והסתפק בלטעון כי התאונה אירעה בתאריך 10.8.06 בשעה 18:00 בדרך החזרה מהעבודה:

"התאונה ארעה בתאריך 10.8.06 בשעה 18:00 בדרך חזרתי מהעבודה" (סעיף 25 לתצהירו)

            התובע הסתפק בתיאור הנ"ל שהינו תיאור לקוני למדיי, חסר כל פירוט, שללא ספק אין בו כדי לפרוש בפני ביהמ"ש את מלוא התמונה העובדתית ואין בו כדי להוכיח כי התובע עבר תאונת דרכים שבגינה ניתן היה להטיל חבות כלשהי על הנתבעת.

כאן המקום לציין כי גם בחקירתו בפניי, לא הייתה כל התייחסות לסוגיה זו.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור העובדה, כי הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה נסיבות התרחשות התאונה והכחישה כי התאונה מהווה תאונת דרכים. לא זו אף זו, אלא שגם בפתח ישיבת ההוכחות, חזר ב"כ הנתבעת והדגיש כי הנתבעת חוזרת על הטענות שהועלו בכתב ההגנה.

יתרה מזו, לבקשת ב"כ הנתבעת, הצהיר ב"כ התובע כי טופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (נספח ג' לתצהיר התובע) מוגש רק לצורך הוכחת גובה שכרו של התובע עובר לתאונה. יוצא כי לא ניתן להסתמך על המסמך הנ"ל, אשר כולל, בין היתר, הצהרת התובע בדבר נסיבות האירוע, והצהרת המעביד, כראיה להוכחת נסיבות אירוע התאונה.

5.         בסיום שמיעת הראיות באותה ישיבה, שני הצדדים סיכמו בעל פה והנתבעת חזרה וטענה כי התובע לא הוכיח נסיבות התרחשות התאונה ולא הוכיח כי הוא עבר תאונת דרכים, על כן דין התביעה להידחות. מנגד, ב"כ התובע טען כי הייתה הסכמה בין הצדדים לפיה הדיון פוצל כך שבישיבת ההוכחות תידון אך ורק שאלת הנזק.